סיפור לקוח: לפעמים כל מה שצריך זה להסכים
עודכן: 28 באוק׳ 2018
מיומנה של מלווה עסקית
-------
היום נפגשתי עם לקוח אחר.
כל יום אני פוגשת אנשים אחרים - וזה מה שכייף בעשייה שלי ! - אבל זה היה שונה.
בדרך כלל עסק שמזמין אותי לפעילות, מוכן להשקיע משאבים בתהליך - מלא ברצון. להצליח להראות להתקדם להגשים להרוויח... יש חסימות וחוסר ידע אבל יש מוטיבציה בסיסית.
וזה היה לקוח - בלי.
בלי רצון להיות במקום שבו נמצא. בלי מטרות. בלי סקרנות ללמידה. שפוף ושחוק במידה רבה.
לקוח בלי.
ואני מתבוננת בו. מתבוננת בעצמי. ושואלת
איפה זה פוגש אותי? איך מניעים קדימה בלי. בלי להכיר את המטרה , בלי לזהות מה שהוא רוצה, בלי מוטיבציה לנוע, וגם בלי פחד קיומי... פשוט נטוע במקומו ואומר
אם אני כבר בתפקיד הזה אז שיהיה קצת יותר טוב. למה? ככה. כבר אמרתי בלי?!
ולא מדובר על נער בן 15...עקשן ומתבגר...
עומד מולי גבר בוגר ונאה בשנות ה 50 לחייו, נעים הליכות, מוכשר ואינטיליגנט שהזמין אותי לקדם את השיווק של המפעל הקיבוצי אותו מנהל שנים.
והשאיר אותי מופתעת. תן לי טיפת קצה חוט, משהו להתחיל איתו, לרתום.
אז התבוננתי בו ושוב בעצמי
וחשבתי
מה באמת מניע אותי? האם זה הכסף? לא רק.
מה עוזר לי לקום ולהיות בדרייב יום אחר יום? האתגרים שאני מציבה לעצמי. גם. ומה עוד?
מה מספק את תחושת הערך וההנאה שלי? ואז הבנתי.
הסיפוק שלי היא בהתבוננות. ראייה חסרת בושה בהתפתחות, בצמיחה הפנימית, באושר הנסוך כשנופל עוד אסימון בתודעה, כזה שאתמול פשוט לא היה...
העלתי בפניו את האפשרות שהאתגר שלנו יכול להיות בהתבוננות. כמה רחוק אני יכול לנוע. אולי ישנם מחוזות בהם עוד לא ביקרתי ואחווה משהו חדש. ההנאה הפשוטה מהתפתחות טבעית מעצם התנועה. בלי להוכיח לאיש שאני יכול. רק אני עם עצמי יודע חש את התנועה מאתמול להיום....
ולפתע בלי מוטיבציה ועם הכתף השפופה
אני חשה בהנהון, משהו מתחיל לנוע באי נוחות
ומתחילה נביטה של הסכמה.
אושר.
